"למה התת-מודע הוא תת?", שאל בזעם אביו השכול של ידין מתוך הסדרה "בטיפול" את ראובן הפסיכולוג, לאחר שבא להתלונן בזעם על מות בנו בתאונת אימונים.

גברים אינם בוכים

"למה התת-מודע הוא תת?", שאל בזעם אביו השכול של ידין מתוך הסדרה "בטיפול" את ראובן הפסיכולוג, לאחר שבא להתלונן בזעם על מות בנו בתאונת אימונים. בהמשך הפרק הוא מספר כיצד שתה לשוכרה לאחר שנאלץ להרוג את אביו במו ידיו, משום שהלה לקה בשחפת ולא הפסיק להשתעל במקום המחבוא מפני הגרמנים. גם היום הוא שותה כוסית וודקה כשהוא חוזר מהעבודה. זו דרכם של גברים להתמודד עם דיכאון, הוא אומר. רק נשים והומואים פונים לטיפול פסיכולוגי. החיטוט בנבכי נפשו של ידין, בעזרת הפסיכולוג, הוא אשר הביא למותו, כך טוען אביו.

בנסותם להתחקות אחר מקורות הדיכאון הגברי, מתארים ד"ר ג'ון לינץ' וד"ר כריסטופר קילמרטין את מערכות היחסים המשפחתיות של גברים הסובלים מדיכאון בספרם "הכאב מאחורי המסכה: התגברות על הדיכאון הגברי", שתרגומו לעברית ראה אור לאחרונה בהוצאת "אח". האבות במשפחות אלו הם לרוב אבות מסורתיים, המגלים פחות על עצמם, הם פחות קשובים ומעורבים פחות בחיים הרגשיים של ילדיהם מאשר האמהות המסורתיות. תפקיד המפרנס המסורתי גורם להם להיעדר פיזית מהבית הרבה יותר מאשר האמהות המסורתיות. כתוצאה מכך, הבן אינו מכיר היטב את אביו ומבחין רק במזג העוקצני שלו. כאשר הוא מאכזב את אביו, הוא מפנים את הכעס של אביו. במקום אינטימיות בין ההורים, ילד המועד להיות גבר דיכאוני רואה את אביו מאשים את אימו, מאיים עליה, אדם שלעולם אינו מדבר עם אחרים על רגשות וקונפליקטים ומעל לכול, אדם שלעולם לא יבקש עזרה. לעומת זאת, אם ינסה להתקרב אל אימו, בהיעדר מקור תמיכה באביו, יסתכן בתדמית ה"ילד של אימא".