אם מה שאנו רגילים לזהות כדיכאון, המופיע בעיקר בקרב נשים, הוא ביטוי ישיר של רגשות (התנסות בכאב רגשי ודיבור על כך) והתנהגות מסתגרת (בכי, דכדוך, אובדן הנאה ונדודי שינה) - הרי את הדיכאון הגברי מאפיין ניתוק מרגשות (חוסר מודעות לעצב, לאובדן ולאשמה) והרס העצמי והזולת (הרס מערכות יחסים). אם לאישה הדיכאונית קשה לבטא כעסים והיא שומרת הכול בבטן, הרי הגבר הדיכאוני מתרתח בקלות, נכנס לוויכוחים בבית לאחר יום רע בעבודה, מתנהג בתוקפנות לאחר אובדן משמעותי (בין אם מדובר באיבוד מקום עבודה או מערכת יחסים), נוטה לעסוק בפעילויות גופניות מסוכנות, להשתמש בסמים או לצרוך אלכוהול, חווה הרגשה מעורפלת שמשהו לא בסדר, אך מתקשה להביע זאת במילים, מזניח את בריאותו, חש קהות חושים רגשית ועוד. בנות הזוג של גברים כאלה נוטות לזהות רגשות כאלה טוב יותר מהגברים עצמם, אשר בתגובה נוטים לדחוף, להכות או להתעלל נפשית בנשותיהם ה"מאבחנות". בניגוד לנטייתן של הנשים הדיכאוניות לנבור בתוך עצמן, הגבר הדיכאוני נוטה להסיח את דעתו באופן כפייתי דרך עבודה או ספורט. הקרובים לו (ובעיקר הקרובות לו) יגדירו אותו כקר או שכלתני. גבר כזה מאוים ע"י חרדת נטישה וכשקשר אינטימי, שבו היה מעורב, נפסק - הוא עלול להיעדר מהעבודה, להרבות בשתייה או לחפש באופן כפייתי קשר אחר. ילדים של גברים דיכאוניים נוטים לחוש פחד מאבותיהם כשהם נמצאים במצב רוח רע. המשפחה כולה חוששת ומסתירה מהאב הדיכאוני מידע חשוב כדי לשמור על שלום בית.

מצוקות של גברים ומצוקות של נשים

ישנן הפרעות נפשיות שונות האופייניות יותר לנשים (כגון דיכאון "רגיל" ופוביות שונות) וכאלה האופייניות יותר לגברים (כגון תחלואת לב על רקע פסיכוסומאטי, התמכרות לאלכוהול ולסמים, התנהגות נרקיסיסטית ונטיות אנטי-חברתיות). המשותף להפרעות האופייניות לגברים הוא החצנה של קונפליקטים פנימיים בדרכים הרסניות. כמו האישה הדיכאונית, כך גם הגבר הדיכאוני חווה קונפליקט הקשור באובדן פסיכולוגי, אך תגובתו היא ניתוק, המתבטא בהתעלמות או בהתכחשות לעצב והדיכאון שלו מתבטא, באופן עקיף, בהתנהגות הרסנית, כגון אלימות, הזנחה או הרס עצמי.