מלחמתו של האדם בתוך תוכו, עם עצמו, היא מלחמה שלא תיכנס לקטגוריה הרגילה של המלחמות. אין בה צד מנצח וצד מפסיד. זוהי מלחמה בה המנצח והמפסיד הוא האדם עצמו.

כאשר בודקים עם אנשים בעולם, מגלים שרובם, למרות שקבלו את המתנה הנפלאה ביותר – החיים, את הפוטנציאל לקום בבוקר בתחושה של שביעות רצון ואופטימיות ואת היכולת לנצל כל רגע ולהופכו לחוויה מספקת ומעשירה, לא זה מה שקורה להם.
הם קמים, מסתכלים במראה ולא אוהבים את מה שהם רואים. הם אינם יכולים להגיד: "אני חבר של עצמי, אני מסופק ממה שקורה לי."רוב בני האדם מסתובבים עם מצוקות, עצב, כעסים, רגשות אשם, הלקאות עצמיות, דאגות למה יעשו עוד כמה שנים וכד'. את הזמן שיש להם להנות מהחיים בהווה הם מבזבזים על רגשות אשם ודאגה לגבי העבר והעתיד ואינם יכולים להגיד שהם חיים את החיים. מרבית בני האדם "נגררים" בחיים ומתנהלים מכוח האנרציה. הם רק שורדים את החיים.
הארה גדולה מגיעה בדרך-כלל רק כאשר הם עומדים על סף מוות או מול סיטואציה קשה כמו תאונת דרכים, יציאה בשלום מקרב, ילד שנולד עם מום, מחלה קשה וכיו"ב. אז מתחילות להישאל שאלות עמוקות והם חווים משבר קשה. אז עומד האדם, בבת-אחת ובעוצמה אדירה, מול המראה של עצמו, המכריחה אותו לשאות מהי משמעות חייו. איזה סוג חיים הוא בוחר.
אנשים אלה הם אותם אנשים מכל תחומי החיים אותם יפגוש המסייע בסיטואציות שונות ומגוונות ולהם הוא אמור להאיר את חשכת חייהם. מאחורי כל אדם נמצא עולם של כאבים, פגיעות, פחדים וכד' כחלק מההסטוריה שלו והם שיוצרים את "עגלת חייו העמוסה", גורמים לו לראות את החיים כנטל, כקושי, כמאבק הישרדות.
נקודת המפגש עם אדם זה היא רגע שלא יחזור יותר. זוהי נקודה אנרגתית, מיוחדת ומשמעותית. אין 'מחר', אין 'בעוד שבוע'. על רצף זמן יש נקודת מפגש, המתרחשת במקום המתאים, בזמן המתאים ועם האדם המתאים, בה המסייע יכול ליצור עבור אותו אדם הבדל בחייו.