|
אומנות הסיוע- דר' ירון זיו |
|
עמוד 9 מ 11
מנגנוני הגנה הם מנגנונים הישרדותיים, כדי למנוע התפרקות. הם הכרחיים ונמצאים בשימוש אצל כל בני האדם. השאלה היא באיזו מידה, מתי ובאיזה אופן. אנשים היפרסנסיטיביים קולטים לתוכם כל מה שקורה בחוץ ללא יכולת שימוש במנגנוני הגנה. סיוע פירושו לכבד את מנגנוני ההגנה.
אדם בונה מנגנוני הגנה במשך שנים ואין סיבה שיוותר עליהם ביום אחד. למסייע יש מבחן של חמלה וסבלנות תמידיים. 'אני אוהב אותך, נמצא אתך ולא אוותר עליך ולא משנה כמה מנגנוני הגנה אתה מפעיל'.
במצב של קונפליקט אין כבוד למנגנוני ההגנה ולתנאים שהאדם מייצר כדי לחוש לאט, לאט ביטחון.
מה שנדרש הוא To Be There . לא לעשות, לא לתת עצות. להיות ולהרגיש.
להיות בשביל = לאפשר מרחב בטוח לאדם להיות עם כל מנגנוני ההגנה שלו,כיוון שאדם שעסוק בהישרדות אינו פנוי להתבוננות פנימה. לצורך התבוננות פנימה נחוצה הרבה אנרגיה. 100% אנרגיה. כאשר אדם מרגיש מאויים הוא אינו יכול לפנות אנרגיה להתבוננות. זאת יוכל לעשות, אולי, אחר-כך, במחשבה רפלקטיבית על הארוע שהיה.
"חוק שימור האנרגיה" פועל כאן. 100% אנרגיה מופנה לתגובה אינסטינקטואלית או להתבוננות.
כאשר פידבק נחווה כשיפוטי, משמע, אין לאדם באותו רגע מספיק אנרגיה כדי להתבונן. אדם שה"אני" שלו מספיק מגובש ובנוי יכול להגיד לעצמו מהן איכויותיו. כאשר ה"אני" לא מספיק מגובש, פידבק נחווה כאיום והחשיבות של התדמית עולה מאוד. ככל שתחושת הביטחון של האדם תהיה גדולה יותר הוא יידרש לפחות אנרגיה לשמירה על ה"אני" ולצורך הפעלת מנגנוני הגנה.
המסייע אמור לסייע לאדם לעבור ממקום של מגיב ומופעל. אדם אשר רק מגיב – אין לו אפשרויות בחירה.
|
